<h1>סמ"ק מצוריך סימן רע"ג</h1>
<h2>דף סה:</h2>
עוד צוו חכמים להניח ממון להנשא בו הבת ושמין (בזה באב) [דעת האב] להגבות במטלטליןא) ועוד תקנו לגבות במטלטלין הכתובה ותנאי כתובה וגם פרנסהב) וכן שמעתי דין כתובות בנין דיכרין אך דין נכסים מועטין לא תקנוג). א)0וזהו הנקרא פרנסה ואם מת האב אומדין בדעתו כמה היה בלבו ליתן לפרנסה ונותנין לה והלכותיה מפורשין בפרק מציאת האשה (כתובות דף ס"ח) ופירש רבינו חננאל (עיין שם דף נ' תוס' ד"ה ומאי) מה שאומרין שמין באב לגרע [כחה] ליתן לה פחות מעישור [נכסיו אבל לא ליפות כחה ליתן לה יותר מעישור] נכסים שחושבין אעבורי אחסנתא, ומניין אנו יודעין אומד דעתו מרעין ומיודעין ומשאו ומתנו וכן אם השיא בת בחייו אומדין בה ואם לא ידעו בית דין דעתו אומדין ונותנין לה עשור נכסים לפרנסה, הניח בנות רבות כל שתבא להנשא נותנין לה עשור נכסים [ושלאחריה עישור] ממה ששיירה ראשונה ושל אחריה ממה ששיירה שנייה ואם באו כולם להנשא כאחת אחר שנטלו זו אחר זו העשור ממה ששיירו שלפניהם חוזרות וחולקות כל העשורים בשוה, עשור זה שהוא לפרנסה אינו מתנאי כתובה לפיכך אפילו בתקנת גאונים אינו נוטל אלא מן הקרקע לדברי ר"ח ולדברי רבי' (שמעון) [שמשון] נגבית אף מן המטלטלין ויש לה לגבות עשור זה משכירות קרקע אף לפר"ח ואם רצו האחין ליתן לה מעות כנגד שכירות הקרקע נותנין. עוד מסקינן שם (דף ס"ט) הבת בעשור הוה כבעל חוב של אחים היא לפיכך נוטלת אותו מן הבינונית בלא שבועה ואם מתו האחין נוטלת אותו מבניהם מן הזבורית ובשבועה שהרי היא נפרעת מנכסי יתומים והבא ליפרע מנכסי יתומים לא יפרע אלא בשבועה ומן הזבורית, והאחין שמכרו או משכנו קרקע אביהן הבת טורפת מן הלקוחות פרנסתה כדרך שטורפין כל בעלי החובות מן הלקוחות, מי שצוה בשעת מיתתו אל תפרנסו בנותי מנכסי שומעין לו שאין זה מתנאי כתובה, עכ"ל ס"ג (ל"ת סי' פ"א). ולבת קטנה יש להם ליתן עישור נכסים דווקא מן הקרקעות ולא מן המטלטלין כיצד כגון שהניח להם אביהם ק' זקוקין קרקעות אפילו יש לו שוה אלף זקוקין במטלטלין לא יתנו אלא עשרה זקוקין שהן עשור נכסים של קרקעות דפרנסה אינו כתנאי כתובה — הגה"ה, ומיהו כיון דפרנסה שמין באב לדעת האב ואנו רואין דעת האב בכל יום שנותן נדוניא לבתו גם ממטלטלין אם כן יש לה עשור נכסים מכל הנכסים הן ממקרקעי הן ממטלטלין ואע"ג דאמר [ס"ט ע"ב] הילכתא ממקרקעי הן לכתובה הן למזונית הן לפרנסה היינו דווקא בימיהם אבל עכשיו תקנו הגאונים בין במקרקעי בין במטלטלין ואין להוסיף יותר מעשור נכסים אבל אם אומדין דעת האב לפחות פוחתין עכ"ה. וצריך לכתוב השטר אני פלוני מקנה מעכשיו לבנותי שיש להם חלק בקרקע פלוני או בספר פלוני לאחר מיתה ומכל נכסי כחלק אחד שיהיה לאחד מן הזכרים בשעת מיתה שאם לא היה כתוב כך לא היו נוטלות נכסים שיש להם בשעת מיתה כדאיתא פרק יש נוחלין (ב"ב קכ"ח) האומר תיטול אשתי כאחד מן הבנים [נוטלת כאחד מן הבנים] הבאים לאחר כך ובנכסים של עכשיו [וגם] היו זכרים יכולין לומר אבינו הרויח הממון מיום המתנה עד עתה ומה שהיה לו בשעת המתנה הפסיד לכך אם לא היה כתוב בשטר בנכסים שיהיה לו בשעת מיתה אינו מועיל לפי שאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם, לשון התשבץ (דיני ממונות סי' תק"א). ב)0כדרך שתקנו לבעל חוב לגבות מן המטלטלין, לס"ג. (הלכות גרושין עשין סי' מ"ח). ג)0כתב רבינו שמשון איש ירושלים שמאחר שכתובה נגבית מן המטלטלין בתקנת הגאונים ה"ה [כתובת] בנין דכרין שהרי מק' שם (כתובות דף נ"ב) ותגבה מן המטלטלין בזמן הזה ומתרץ ככתובתה שויה רבנן וכן עישור נכסים ממטלטלין כי גם בזמן הזה היה רגיל כל אדם להשיא בתו ממטלטלין, ורבינו תם היה אומר כי אין אנו צריכין לתקנת הגאונים לעניין כתובה דאנן מטלטלי אגב מקרקעי מקנינן דאהני מאי דכתבינן בכתובה נכסין דאית להון אחריות ודלית להון אחריות כולהון יהון אחראין וערבאין ודלא כאסמכתא לגבות מן המטלטלין אם הם בעין ואהני דלא כתבינן אגב שלא לגבות מן הלקוחות ודווקא ללוקח מפקיע כתובה מן המטלטלין דהוי [כ]בעל חוב מאוחר דקיימא לן בעל חוב מאוחר שקדם וגבה במטלטלין מה שגבה גבה אבל מקבל במתנות בריא אינו מפקיע לדברי ר"י בר רבי' ברו', לס"ג (הלכות גרושין עשין סי' מ"ח). ומביא ראיה מפ' נושאין [יבמות צ"ט ע"א] יש מוכר לאביו להגבות לאמו כתובה כיצד יצחק שלקח עבד מן השוק ושפחה ולהם בן ושחרר השפחה ונשאה וחזר וכתב כל נכסיו לבנ' וקא' עבדא כמטלטלי דמי והא מני ר' מאיר דאמר מטלטלין משתעבדי לכתובה אלמ' דהמתנה שעשה לבנה אחר הכתובה לא מצי עקרא שעבוד כתובה אע"ג דעבדא כמטלטלין וליכא למימר דההיא מיירי במתנת ש"מ דההיא ודאי לא מפקעת כדאמר בפרק יש נוחלין (ב"ב קל"ג ע"א) השתא בירושה דאורייתא אלמנתו ניזונת מנכסיו מתנה דרבנן לא כל שכן אל[מ]א דבמתנת ש"מ גביא כתובה הא ליכא למימר דלא מיירי במתנת ש"מ דהתם הא קיימא לן דאם עמד חוזר ואם מת כי האי גוונא לא מיירי הברייתא מדמוקמי לה אליבא דר' מאיר דאמר מטלטלין משתעבדי לכתובה דר' מאיר לא פליג אלא מחיים כגון לגבי יבם דיבם במקום בעל קאי והוי כמחיים דבעל שהרי אינה מ[נ]ותקת מאישות המת אלא על ידי חליצת היבם או גיטו או מיתתו ולהכי לא חשיבי כמטלטלין דיתמי ורבנן פליגי וסברי דלא משתעבדי מטלטלי אליבייהו לכתובה ולפי שהיה קשה לו לומר שתהא סבר' דרבנן ור' מאיר תמוהה שר' מאיר מחשב' יותר משאר שעבוד שגובה ממטלטין דיתמי ולרבנן גריעי משאר שעבוד דאפילו מיניה לא גביא לכן פירש כן ונראין דבריו דאי חשבינן יבם לגבי כתובה (ביתמי) [כיתמי] מנין לו לתלמוד דלרבנן לא משתעבדי מטלטלין לכתובה אפילו מחיים בפרק האומר (קידושין דף ס"ה) לעניין גביית כתובה מן החבילה ובנדרים (דף ס"ה) פרק ר' אליעזר גבי אפילו אתה מוכר שער ראשך ובהכותב (כתובות פ"ו) דאמר לאיתתא מסלקינן בארעא ולבעל חוב בזוזי האי כדיניה והאי כדיניה וכן פירש ר"ת בספר הישר (סי' נ"ז) דאפילו לרבי מאיר דלאחר מיתה לא גביא כתובה ממטלטלין הילכך צריך לאוקומי ההיא דיש מוכר אביו במתנת בריא וכתובת אשה לר' מאיר כבעל חוב, ונמצא בשם רבי' חיים כהן דשום מתנה אינה מפקעת רק מכר או שעבוד דהשתא היכא דליכא פסידא למלוה כגון גבי אין נפרעין מנכסים משעבדים במקום שיש בני חורין ואפילו הם זבורית, בעי רב אחדבוי בגיטין בפרק הניזקין (דף נ') במתנה האיך אי כמוכר דמי או לא ולא איפשטא כ"ש הכא דלא נשויה כמכר והא דדייק ביש נוחלין (ב"ב קל"ג) השתא בירושה דאורייתא כו' מתנה דרבנן מבעיא מירושה לירושה דייק דמתנת ש"מ כירושה שוייה וכל שכן דירושה דרבנן לא מפקיע ומינה לא תידוק מידי למתנה דאורייתא דלעולם אימא לך דאינה מפקעת דמתנה קילא מירושה כדמוכח פרק נושאין (יבמות דף צ"ט), עכ"ל התשובה חוזרני ללשון סמ"ג ולדברי ר"י ב"ר שמואל מפקיע כמו מכר ונותן טעם שהרי מקבל מתנת בריא אלים מירושה דאורייתא דתנן (גיטין דף מ"ח) אין מוציאין למזון האשה והבנות מנכסין משועבדין ומקבל מתנה בכלל משועבדין הוא הילכך דילמא כי תקנו הגאונים לגבות כתובה ממטלטלין הני מילי מירושה אבל לא ממקבל מתנת בריא אבל מקבל מתנת ש"מ שאינה אלא מדרבנן אינה מפקעת בקל וחומר מירושה דאורייתא. ולעיל בדיני כתובה מפורש פסק זה באורך.
